פעם זה היה חלק מפוסט ארוך מידי אז החלטתי לחלק למען הנוחות, במחילה.
בואו לא נתכחש לזה. יש על דרמה הרבה דעות קדומות. חלקן פחות מחמיאות מאחרות. תלוי את מי שואלים אבל דרמה היא סוגה משעממת, רגשנית, בכיינית, נסחבת וחוזרת על עצמה, קלישאתית. אה, וזה מיועד רק לבנות. כמובן, חובבי הסוגה יטענו שזו סוגה בוגרת וערכית פי כמה מאקשן.
חלק מזה די נכון… לפעמים.
דרמה עוסקת ברבדים העמוקים של המציאות. ובאמת, נהוג לצפות מאנשים בוגרים לזהות את זרמי החוויה שמסתתרים מתחת לחיפוי היפה והחלק של העולם. אנחנו חשדניים, פרנואידים, ומחפשים מניעים כמוסים מתחת לכל סלע.
מקובל גם לחשוב שבנות הן שמתעסקות חוש השישי, הבינה היתרה וכל זה...
אז טכנית הכל נכון. דרמה מדברת על רובד עמוק של המציאות אבל היא אינה בהכרח עמוקה. יש דוגמאות למכביר ואני בטוחה שכבר נתקלתם אי פעם בחגיגות הדמעות המדוברות.
מלבד זאת, אני מאמינה שבכל סיפור יש את הפוטנציאל לסייע לנו להבין אחרים. להזדהות, גם אם ה"אחרים" - שונים מאיתנו מאוד. אני מאמינה שאם כותבים דרמה כמו שצריך, היא יכולה להימנע מלהיות משעממת וכנראה אף תמצא קהל גם בציבור הרחב.
קודם כל, מה זה דרמה?
דרמה היא סיפור על אנשים. היא מציגה את התמונה המסובכת, המפותלת, היפהפייה שאנחנו מרכיבים במסתרי הלב והנפש. הקשרים בינינו, הדחפים שלנו, הרגשות השוצפים שלנו, כל עולמנו הפנימי. מיקרוסקופ לעולם קוונטי מוזר החופשי מכבלי העולם החיצוני.
דרמה מדברת על הרבדים הפנימיים של התפוח. הרובד האישי והרובד העצמי.
דרמה נועדה להעביר מסר
מטרתה הראשית של דרמה היא להציג לנו תובנה חדשה על החיים. היא מנסה להנחות אותנו, להראות שלא הכל שחור לבן, ולהדריך אותנו בפינות האפורות של המציאות.
היא אומרת את שלה בעזרת כלי ההדרכה הכי יעיל בנמצא: סיפור. דרמה מנצלת את המבנה של בידור אבל היא עושה את זה בראש ובראשונה כדי להגיד מסר. בואו נקרא לזה תמה. הנושא והרעיון עבורו הסיפור מתקיים.
בדרמה, המסר הוא הדבר הכי חשוב וכל החלקים חייבים לשרת אותו.
דרמה מציעה חוויה אינטלקטואלית
העלילה של דרמה מעוצבת כדי להעניק לקוראים תובנה אובייקטיבית.
מרכיביה מציגים בפנינו את המכלול. אנחנו מקבלים הזדמנות לצפות מלמעלה בעולם ובבעיות שבו. הסופר מעניק לנו מבט נקי ומפוקח שאנחנו לא יכולים להשיג מכאן בארץ המציאות.
זו גישה שכלית יותר, קצת יותר מרוחקת ומחושבת. אנחנו צריכים להבין את הדמויות, אבל לא חייבים לאהוב אף אחת מהן כדי להנות מהסיפור (אם כי לא יזיק).
נכון שהרבה דרמות כוללות המון "רגש", אבל זה לא כורח הסוגה, אלא בחירה אומנותית של היוצר. גם יוצר שבוחר לסחוף עם הרגש חייב להגיש את העלילה שלו בצורה אינטליגנטית.
אינטליגנציה רגשית זו גם חוכמה.
דרמה חייבת להכיל אקשן
בדרמה יהיו דיונים, שיחות, חלומות ולא הרבה פעילות מעל פני השטח. הרובד החיצוני של המציאות עלול להיות סטטי למדי ואנחנו יכולים לטעות לחשוב שהדמויות פסיביות, אבל הן לא.
גם בדרמה הדמויות מבצעות ביטים של פעולה ותגובה, ולו בכוח הדיבור בלבד.
אולי נדמה שדרמה פתורה מהקשר הבסיסי הזה אבל שיעמום אינה מילה נרדפת לעומק, וחוסר מעש משעמם. הדמויות נאבקות ברובד הפנימי, שם הן חייבות ליזום פעולות ולהגיב, ולשדרג כל הזמן את רמת הפעילות שלהן.
האקשן נסתר אמנם, אבל חיוני. אם שום דבר לא קורה, לא יהיה מה לספר, גם זה זה קורה ברובד הפנימי.
מה המבנה של דרמה?
בדרמה התבנית הקלאסית של סיפור מתגמשת. ההתפתחות הפנימית של הדמויות והתובנות שהן רוכשות ביחד איתנו הן הדבר הכי חשוב.
המסר הוא המלך. הרקע, האירועים והדמויות צריכות להערך בהתאם. דרמה יכולה לשבור הרבה מוסכמות ספרותיות, ובכל זאת להביא את הקוראים לסיפוקם, כל עוד החלקים משרתים את המסר.
פרוטגוניסטים מרובים
כבני תמותה בעולם ההפוך שלנו, אנחנו כבולים לנקודת המבט המצומצמת של עצמינו. אך הסופר הוא הבורא של העולם שלו, ולכן מסוגל להעניק לנו מבט רחב ידיים ומקיף שאין לנו סיכוי להשיג במציאות.
כדי שנצליח לקבל את התובנה הרחבה שדרמה מתיימרת לחלק לנו, יש צורך ביותר מדמות ראשית אחת. כל דמות תהיה עם אופי, אפיון ומימדים משלה. שאיפות וכישורים, אתגרים שעומדים בדרכה, יצרים שעליה להכניע, ותפקיד. לשכנע אותנו בנקודת מבטה.
הדמויות אפילו תאבקנה אחת בשניה, מתנגשות ודוחפות אחת את השנייה להתפתח.
לא נוכל להצביע על אחת מהן כ"טוב" או על אחרת כ"נבל". כל אחת מהן משרתת את התמה בדרכה, ואנחנו נבין אותה. נדע מדוע היא כזו, ומה גורם לה לחשוב כך. אולי לא נזדהה אם כל אחת ואחת, אבל עדיין נוכל להנות מהסיפור כי התמה היא שמרתקת אותנו.
בסופו של דבר כל קורא כנראה יתביית על דמות אחרת, יזדהה ויתרגש יחד איתה. אבל זו תהיה טעות לחשוב שהדמות האנטגוניסטית לדמות "שלי" היא הנבל בסיפור הזה, בדיוק כפי שזו תהיה טעות לחשוב כך במציאות...
כל דמות היא כלי ביד הסופר כדי ללמד אותנו משהו.
דמויות סבילות
בדרמה הדמויות עסוקות ברבדים פנימיים ונסתרים של המציאות. הן מתלבטות בעניינים של הלב, קשרים אישיים ומאבקים נפשיים. הן יכולות לעשות רושם סביל מאוד אם נבחן את הפעילות החיצונית שלהן. הן לא חייבות אפילו לקום מהספה.
המאבק האמיתי מתרחש בתוככי הנפש שלהן ושם הן מתגלות בכל עצמתן.
זמן לא לינארי
דרמה יכולה לעוות את ציר הזמן. היא גמישה. מתפתלת לעבר ולעתיד, מדלגת בין זמן ומקום ולא תמיד טורחת לעדכן אותנו בקוארדינטות המדויקות.
כשאנחנו צריכים להבין בחירה נוכחית של הדמות, נקבל פלאשבק. כשהסופר ירצה לגרות אותנו עם תוצאות עתידיות, יהיה לנו הבזק מהעתיד. הסיפור יכול להיות מתובל בחלומות, הזיות, ודיוניים פנימיים שלא התרחשו באף מקום או זמן בכלל.
כל עוד הארוע משרת את המצב הנוכחי של התמה בסיפור, לא כל כך משנה היכן ומתי זה התרחש.
התאריך בו האירועים התרחשו לא משנה כמו המשמעות שלהן ביחס לתמה.
אירועים אקראיים
בדרמה יש היתר מיוחד לאירועים אקראיים כל עוד הן משרתות את התמה.
מה זה ארוע אקראי? ארוע שמופיע בעלילה ללא התרעה. מנותק, ללא גורם או סיבה. אולי זו יישות שלא הוזכרה עד עתה, אולי זה מקרה נוח באופן מחשיד, ואולי זה שינוי דרסטי ובלתי צפוי. טבע/מזל/סיעתא דישמיא... תקראו לזה איך שמתחשק לכם. כל עוד הדבר הזה לא התבסס במערכות הראשונות - הוא אקראי, וזה מותר רק בדרמה.
למה? כי הפעילות האמיתית מתרחשת בתוך הדמויות. מה שחשוב בסיפור הוא התגובה של הדמות לארוע הזה. לא כל כך אכפת לנו מה בדיוק קרה. משנה לנו איך הדמות מתייחסת לזה.
סיום פתוח
סוף פתוח מציג תשובה למרבית השאלות שנפתחו בסיפור. חלק מהקצוות יוותרו ללא פיתרון. הסיפור מוביל למקום בו הסוף בלתי נמנע ומובן מאליו.
ברגע שהדמויות הבינו את המסר, קלטו את הטעויות שלהן והקוראים קיבלו מבט חדש על המציאות יחד איתן, הסיפור למעשה הסתיים. מה בדיוק התרחש עם הדמויות אחר כך? האירועים היו במקום משני לאורך הסיפור כולו, ואין סיבה שזה ישתנה כעת.
המסר מתחזק הרבה יותר כשכריחים אותנו להשלים את הסיפור בדמיון שלנו. הסוף החסר בוחן האם הבנו את התמה. הוא נותן לנו שיעורי בית. הוא מטריד אותנו, יוצר אי-נוחות, חוסר סיפוק שמכריח אותנו לחשוב על התמה הרבה זמן אחרי שסגרנו את הספר.
תמה ולא מסר
אין ממש הגדרה סגורה למושגים האלה, אבל בכל זאת ננסה להפריד ביניהם כאן. לכל סיפור יש משמעות. הסופר דופק על הבימה וצועק "יש לי משהו להגיד!"
את האמירה הזאת אפשר לכנות מסר, ואפשר לכנות תמה. ההבדל העיקרי הוא איך אנחנו מתייחסים למושג הזה.
תמה היא מלשון Theme, נושא.
זה יכול להיות רעיון רוחני שמעצב את כל הסצינות ומקשר ביניהם. למשל, התבגרות היא תהליך מאתגר, או גזענות התבססה עמוק בתת המודע שלנו.
זה לא מסר סגור ומקובע. זה רעיון. נושא שמאחד את כל השרשרת של העלילה. דרמה סוקרת נושא מכל הכיוונים, ולא פוסקת מי הצודק או מה האמת המוחלטת.
דרמה מציגה בעיה שאין לה ממש פיתרון. כאלה החיים, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להבין יותר, להכיל יותר, ולהיות שם בשביל אלה שצריכים אותנו. אנחנו יכולים להגיע למסקנה שזה גרוע מאוד, אולי מייאש. (ואכן הרבה דרמות נוטות להיות אפלות למדי), או לבחור לראות את האור. אבל זה תלוי בקורא והסופר לא מכתיב לו מסקנות.
בדרמה, התמה מאוד גלויה. היא יכולה להיטמע ביצירה כמוטיב שמאגד את הכל יחד, והדמויות יכולות להרצות עליה בכל הזדמנות שניתנת להן לפתוח את הפה. מעניין אותנו לדעת מה הן חושבות. מרתק אותנו להכיר את המבט הייחודי של כל אחת על הנושא.
בדרמה המסר נמכר בגלוי מעל השולחן, והאקשן הוא זה שחבוי בין הצללים.
סופרים הם בדרך כלל אנשים בוגרים שעברו משהו בחיים, לכן דרמה היא דרך מחשבה טבעית עבורנו. ואולי המצדדים בכך שהסוגה מיועדת לבנות, גם יראו קשר לעובדה שמרבית הסופרים שלנו הן נשים. שורה תחתונה, הרבה סופרים שלנו כותבים דרמה. גם כשאנחנו כותבים אקשן זה איכשהו הופך לדרמה. זו סוגה גמישה, סבלנית וסובלנית. היא משקפת מציאות ולכן עושה רושם של קלה יותר לביצוע.
אבל כשהסיפור עוסק ברבדים החיצוניים של התפוח האיזון בסיפור אמור לנטות לטובת אקשן. ואם הוא מתעקש להתפתל כמו דרמה, יש לנו בעיה קשה מאוד. אנחנו לא נדע איך לאכול את המנה שהגישו לנו. לא נבין למה הדמויות כל כך שקופות, לא נסלח להן על מה שיראה לנו כעצלות, אירועים אקראיים יעשו רושם של רמאות, לא נוכל להכיל את מה שישמע לנו כמו "הרצאות מוסר" מתחסדות, וגיבור אקשן שלא יקבע מה טוב ומה ממש ממש רע, יעשה רושם של נמושה רכרוכית.
אנחנו מרגישים שלא קיבלנו את מה ששילמנו עליו. ועל מה שילמנו? על בידור. על זה נדבר פעם הבאה.
ועכשיו לאתגר
איך לחיות וחצי של רות קפלר נותן ביטוי לכל המרכיבים של דרמה?
לא מכירים? חפשו ספר אחר שעשה עליכם רושם של דרמה, ובדקו אם יש בו את כל האלמנטים.
ועכשיו, כדי להעניש אתכם על החור בהשכלה, אתגר נוסף: בספר האחר הזה שמצאתם, האם האלמנטים החסרים תורמים לאמינות של הסיפור או פוגמים בה?
>> דרמה זה לא עסק לבנות | מה יש לסוגה להציע
מקורות (מכיל קישורים מתומלגים):
שיעורים עם גדי פולק
הפוסט הפעם בחסות אנאל - ציור עם לב! לחצו כאן כדי לגלות פרטים נוספים.
אז מה אם זה פוסט קצת ישן, קראתי אותו עכשיו, וכל מילה בו הזדהתה עם הספר שאני באמצע.
אז הנה לו שם: דרמה (יוהו!)
מעולה, זה נתן לי לגיטימציה למה לבאלגן שיש שם🤣
מרתק וכתוב היטב, תודה!
האם לדעתך כל ספר באמת משתייך לסוגה אחת בלבד?
אני למשל מנסה לחשוב האם ההרצאות המציקות והמרובות מידי (לטעמי) בספר איסתרק, הם תוצאה של ערבוב בין 2 סוגות, אקשן ודרמה? איך היית קוראת באמת לאיסתרק, איזה ז'אנר הוא לדעתך?
ומהללאל לדוגמא, ששם כבר אין כמעט הרצאות מציקות, עדיין לא ברור לי לאיזה ז'אנר הוא משתייך. האם מיה קינן עירבבה פה בלי בושה 2 סוגות ויצרה תבשיל לוהט?
עוד משהו שחשבתי עליו תוך כדי, נכון שבדרמה נותנים במה להרבה דמויות, אבל כשאני מנסה להעביר בראש דרמות טובות באמת שקראתי - יש להם גיבור אחד. לרובם לפחות.
עכשיו עוד שאלה - לאיזה ז'אנר היית מסווגת את הפנטזיה מבחינת סגנון העלילה? יותר קרוב לאקשן או לדרמה? כי זה גם…
מדהים. תודה רבה. רושמת לי בראש כפוסט אהוב במיוחד.