פרק ב
התפתחות הטכנולוגיה הופכת את הסיפור הוויזואלי לבלתי נמנע. כדאי שתתחילו לקחת אותה ברצינות.
וויל אייזנר - Comics and Sequential Arts
פעם קודמת דיברנו על הרצועה, איך ניצני הקומיקס הראשונים הופיעו במוקדים שונים בעולם בערך באותה תקופה. מאז האמנות התפתחה בצורה מעט שונה ממקום למקום והפעם נדבר על ארצות הברית. שם חוברות קומיקס מתפרסמות בסדרות. בכל חוברת יש פרק בהמשכים שעוסק בדמויות קבועות, וביחד מהווים סיפור אחד ארוך. להבדיל, הספר המצויר עומד בזכות עצמו אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת.
החוברות מספקים ז'אנרים רבים, כמו כל שדה ספרותי אחר. דרמה, מתח, התבגרות, ריגול, פנטזיה, מדע בדיוני... לא נגמור. הז'אנר שבולט במיוחד הוא גיבורי על (אבל ידעתם את זה). בהתחלה מסיבות טבעיות לחלוטין כמו אהדה מהקהל, אחר כך בגלל גורמים קצת פחות מזהירים.
אחרי מלחמת העולם השניה, אחד דוקטור פרדריק וורטהם, חקר את השפעותיה הפסיכולוגיות של הקומיקס ופרסם את מסקנותיו בספר פיתוי התמימים. הרעש הציבורי שהתעורר הגיע עד לאוזני הסנט ונוסד משטר קפדני בשם "איגוד מגזיני הקומיקס של אמריקה". הצנזורה התעקשה שכל קומיקס ינמיך את עצמו לרמה של הקורא הצעיר ביותר. השוק טרם החלים מהמתקפה הזאת וכמו כל דבר אמריקאי, השינוי משפיע על היחס כלפי הקומיקס בעולם המערבי כולו.
בואו נחזור להתחלה ואולי נצליח להבין את כל הבלגן הזה.
עידן הזהב
שנות 40'
עד עתה חוברות הקומיקס הכילו רצועות ממוחזרות מהעיתונות והן נמכרו יפה. הביקוש הגובר דחף מו"ל בשם Detective Comics לחפש חומר מקורי למגזין חדש שיעסוק בסיפורי אקשן ויקרא בשם - תחזיקו חזק, אקשן קומיקס - מי היה מנחש. כפי שהשם מציע, החוברת היתה מלאה ברצועות אקשן. פרקי מערבונים, תעלומות ונואר. בכל זאת נותר מקום ליצירה מקורית אחת. הם רכשו מג'רי סיגל וג'ו שוסטר1 את סופרמן, גיבור העל הראשון. הוא זכה לתשומת לב גוברת וז'אנר חדש נולד, גיבור העל2. ז'אנר שעתיד לכבוש את העולם בסערה.
סופרמן! אביר הנדכאים. הפלא הפיזי שנשבע להקדיש את קיומו לנזקקים!
ציטוט מאקשן קומיקס #1 1938.
מה זה בעצם גיבור? פרוטגוניסט שמייצג את האידיאלים הנערצים ביותר של החברה בה הוא נוצר, בהתאם לתקופה ומנהג המקום. גיבור העל הגיע עם כמה פלוסים. כוחות יוצאי דופן, תלבושת ססגונית, סיפור מוצא טראגי, עיר שזקוקה להגנתו, ועוד כמה שותפים שדוחפים את העלילה.
גיבורי-על התפתחו לז'אנר שמשלב אלמנטים של פנטזיה בעולם מציאותי בתכלית, תערובת שלא היתה מוכרת בשום ז'אנר
אחר. גיבורי העל הושאלו גם לסדרות רדיו, אנימציה, קולנוע ואפילו ספרי טקסט מדי פעם. הז'אנר העניק לאמריקאים מיתולוגיה אישית משלהם והוא משקף את התרבות ואת ההיסטוריה באופן בולט כל כך שקומיקס ב"אמריקאית" הפך לו למילה נרדפת.
איש-העטלף... דמות מסתורין והרפתקה… לוחם בדד למען הצדק… זהותו נותרת תעלומה (זהו ברוס וויין, עשיר צעיר ומשועמם)
ציטוט מקומיקס בלשים #28 1939.
"הבטמן" היה הגיבור הבא בתור. יצירתם של בוב קאהן* וביל פינגר*. הוא התחיל ללחום בפשע בחוברת קומיקס בלשים #27. כדי להתאים לז'אנר של החוברת בטמן היה בלש פונומנלי בנוסף ל"שטיק" הרגיל. עד היום נותרת השאלה למה בעצם הוא גיבור על. על מה הגלימה? לדעתי התשובה תמיד תהיה: סופרמן. בטמן נוצר כחיקוי מוצלח והקשר הנצחי הזה ירדוף את שתי הדמויות כל עוד הז'אנר יתקיים.
כעת לא נותר עוד ספק. הציבור התאהב בז'אנר החדש. בטמן קיבל סדרת קומיקס שלימה המוקדשת רק עבורו. מעט פינישים, סיפור מוצא טראגי, עיר בדיונית בשם גותהאם, ויש לנו גיבור על מושלם. סופרמן, גיבור העל הראשון, מגן על העיר הבדיונית מטרופוליס בסדרה משלו ומידי פעם החברים נפגשים כדי להעלות חוויות יחד. או להציק אחד לשני. תלוי מה מצב הרוח של המו"ל באותו רגע, אני מניחה.
עולם מקביל
טרם זמנו של בטמן ה"רעים" היו אורחים חד פעמיים שמקבלים את המגיע להם בסוף כל פרק. נבל על הוא בליגה אחרת. הוא מקבל סיפור מוצא משלו, מימדים ושאיפות עצמאיות. הוא יחזור שוב ושוב לסדרה, יאתגר בהתמדה את הגיבור וידחוף אותו עד לקצה גבול היכולות שלו. חלק מהנבלים עברו לככב בסדרה משל עצמם, ממלאים את התפקיד פרוטגוניסט נבל.
כעת אנחנו חוזים בהתהוותו של עולם. הסדרות מתחילות להתאכלס בערים, בחלקן בדיוניות, פוליטיקה, מלחמות, אחווה, והרבה הרבה ניצבים. כי מישהו צריך להיפגע מהמזימות הבלתי נגמרות, לא?
נדמה שמידי חודש נולד גיבור חדש. המו"ל במגע הדוק עם המשווקים והקוראים שלו, ואם גיבור צבר מספיק מעריצים הוא עבר לסדרה עצמאית. כך נוצר עולם די.סי שהוא בעצם סיפור אחד ארוך ומסועף המתמשך כבר 80 שנה. הגיבורים עלולים לערוך מפגש חברתי בסדרה משותפת בו מתואר ארוע רב משמעות כל כך שדרוש שיתוף פעולה מכולם. ואז לתקופה קצרה הסדרות מתאחדות עד להתפצלות הבאה.
סיפורי יומיום
בשלב הזה עולם הקומיקס שרץ מאות גיבורי-על. כל ההוצאות מתדפקות על דלתות צייריהם ותסריטאיהם ודורשים: "כזה!" המדפים התמלאו בדמויות נשכחות כמו איש החתול, איש הלייזר, איש החול, איש הדג, אנשי המתכות, איש ה--קלטתם את הרעיון. רובם לא שרדו את עידן הזהב.
למרות שאור הזרקורים מזניח אותם לעת עתה, תמיד היו ז'אנרים אחרים ואחד מהם היה היום-יום (Slice of Life). ארצ'י קומיקס התחיל אמנם כמגזין גיבורי-על אך אחד מהסיפורים הוקדש לחיי היומיום של נערים רגילים ב"סמולטאון אמריקה" (פרברים בלשון עמנו).
ארצ'י וחבריו לתיכון הצליחו כל כך שהמו"לים זנחו את כל שאר סיפוריהם, קראו לעצמם על שמו והשקיעו בז'אנר היומיום בלבד. קשה להצביע בדיוק איפה הז'אנר הזה נולד אבל אין ספק שהוא פרח בעידן הרצועה. כיום הז'אנר ממלא נתח ניכר מהקומיקסים האמריקאים ואני כבר לא מדברת רק על ארצות הברית.
ריברדייל היה היקום הקטן של ארצ'י. לא אשקר, גם הוא זכה בביקורם של מכשפים, חייזרים, ואפילו גיחות אקראיות של גיבורי על, אבל הטון הכללי של דרמה/קומדיה נשמר בכל הכוח. לפעמים אפילו בכוח רב מידי3, והסדרות פופולאריות עד היום.
אמן עם תעודות
הקורא נדרש להפעיל כישורי פרשנות חזותיים ומילוליים כאחד…
וויל אייזנר - Theory of Comics and Sequential Art.
עד עתה הפורמט תפקד באופן סביר אבל וויל אייזנר* רצה להפוך אותו לאומנות ליגיטימית. להרים אותה למפלס מקצועי. לא סתם בידור, יותר כמו התיאטרון, הנובלה, האופרה. אומנות ששווה פרסים. לקוות אפשר תמיד, נכון?
מסתבר שאופטימיות זה דבר יעיל, והשפה החזותית שהוא פיתח מהווה השראה לקומיקסאים עד היום. הוא ערך השוואות בין הסינמה לקומיקס, וניצל כל כלי שעמד לרשותו כדי להפוך את היצירה לקריאה, מושכת, ומשפיעה. הוא בדק זוויות "צילום", תאורה, פלטות צבעים, אווירה וקומפוזיציה. הוא דיבר על נושאים כמו בימוי, עריכה, ויצר את הכלים ליצירה סוחפת בו הקורא יוכל להשקיע את כל כולו.
תקופה זו היתה מבט חטוף לפוטנציאל הטמון בקומיקס וביסוס השפה של המדיום כפי שאנו מכירים אותה היום. אמנים חקרו וגיששו אחר אמצעי ביטוי חדשים, תקפו כל תגלית יצירתית בחדווה ראשונית ופערו חלון לעולם אינסופי של הבעה וויזואלית בעזרת סגנונות סיפור רבים ומגוונים.
כבר לא רק ארה"ב
אנחנו כמעט שם. מלחמת עולם שניה.
זוכרים מה אמרנו על גיבורים שמשקפים את העידן בו הם נמצאים? בזמן המלחמה הגיבורים הפכו לפטריוטים שומרי חוק עם קוד מוסרי מוקפד. ג'ק קרבי (קרצברג)* יצר יחד עם ג'ו סיימון* את קפטן אמריקה שהגן על "האמת, הצדק, והחלום האמריקאי" בחוברות של טיימלי קומיקס.
ג'ק קרבי פיתח סגנון ציור תנועתי ויותר מדויק אנטומית ממה שראו עד כה בשוק. הוא שבר שיאים של חריצות וידיו יצרו ואיירו רבים מהגיבורים ששרדו את כל עידני הקומיקס. הוא היה שותף לבניה של נתח כה רחב מהשוק שסדרות רבות הפכו מחויבות לסגנון האינק שלו וניתן לראות את ההשפעה הזאת עד היום.
קפטן אמריקה וחבריו לחמו נגד נאציזם, פאשיזם, קומוניזם וכל שאר "הרוע והזדון" בעולם. הפופולאריות שלהם הרקיעה שחקים במובן הכי מילולי. כעת הקומיקס היה הדרך המועדפת לצריכת סיפורים, הבידור הפופולארי של התקופה. הקומיקס הפך לייצוא בינלאומי מבוקש וכבש אף את יפן יחד עם החיילים האמריקאים של בעלות הברית, כשהוא מטפח את הנבטים של שוק קומיקס אחר: המנגה, עליו נדבר בעתיד.
טיימלי גם פרסמו סדרות של "חיות מצחיקות", כינוי החיבה/זלזול של הציבור לקומיקסים עם דמויות מואנשות מעולם החי. רובם הושאלו מאנימציות קצרות (Shorts) איתם נהגו לפתוח סרטים בקולנוע. הורים רבים לא היו כל כך מודעים למתרחש בשוק והיו בטוחים שהיצורים ההומוריסטים מייצגים את פני השוק כולו. הם בטחו במה שסינמות ועיתוני יום ראשון חשפו בפניהם וכשהם התעוררו כבר היה כמעט מאוחר מידי.
מות גיבורים
כשהמלחמה הסתיימה בניצחון צבאות הברית, חלה קמילה בפופולאריות של הגיבורים, כמו לא היה בהם צורך עוד. הצעד המתבקש היה לבדוק את הפוטנציאל של ז'אנרים אחרים. כמעט כל הגיבורים נעלמו. מי יבוא תחתיהם?
יוצרים חיפשו לפנות לקהל בוגר יותר והגיעו למסקנה שפשע ואימה זו התשובה. הז'אנרים האלו נמכרו יפה וזה יצר תחרות אימתנית עבור היוצרים. כל מו"ל רצה להשיג שטח מרכזי על המדפים והדוכנים הוצפו בחוברות בעלי תוכן מחריד. זה היה מרוץ חימוש להשגת ייתרון על פני המתחרים הרבים. יותר ריגוש. יותר חוויה. יותר השפעה. הביצוע… אפשר לומר שהוא היה נלהב יתר על המידה?
כמו אלכימאים שרק מחכים שמשהו יתפוצץ, היוצרים ערכו ניסויים כדי ללמוד על הכוח של המדיום וההשפעה שלו. השתדלו להרכיב את הריגוש המרבי ושכחו לקחת בחשבון את קהל הצרכנים. למרות שאחוז ניכר מהתוכן כבר לא הלם ילדים משום כיוון, חוברות הקומיקס עדיין משווקות באופן שווה לכל שכבות הגיל באוכלוסיה, כאשר הקונים הראשיים הם ילדים.
זוכרים את המודעות המוזרות שהזכרתי ברצועה? כעת הם מפרסמים גלולות דיאטה, תוכניות לחיזוק השרירים, נשק קר ועוד שירותים משונים (לפחות בעיני המודרניות) שלא הייתי רוצה לראות בידיים של אף ילד, והשפה שלהן עדיין פונה בבירור לילדים או לבעלי השכלה מינימלית. הפיצוץ לא אחר לבוא.
כדאי לקחת השראה
טוענים שהרצועה היתה כלי הנשק של הציירים נגד המצלמה. לפני תקופה זו עיתונים וספרים פנו לציירים כדי שימחישו עולם חיצוני וסטטי. אחרי שהמצלמה גזלה מהם את התפקיד הזה, טבעי לבדוק איך אפשר להתעלות על המצלמה, וציור עולם פנימי נראה כמו פיתרון לא רע בכלל. אחרי הכל, מה זה קומיקס אם לא תיאור של תנועה ורגש?
אם התיאוריה הזאת נכונה, נראה שחוברות הקומיקס התחרו עם הקולנוע. הם היו נגישים יותר, זולים יותר, צבעוניים ועם סיפורים ממושכים יותר. (הטלוויזיה טרם התבססה כמדיום לסיפורים עד חלוף עשור לפחות).
כהמשך למסורת של הרצועה, חוברות הקומיקס התמקדו באקשן. דמויות פעילות, דיאלוגים בוטים, וסגנון ציור קריא וישיר. גם קומיקסים בז'אנרים של דרמה בוצעו בסגנון הזה וזה מאפיין שמייחד את החוברות האלה. עד היום ניתן למצוא מיקוד בדיאלוג ובפעילות, יותר מאשר באווירה ורקע.
מצטערת להשאיר אתכם במתח אבל רשימת המקורות כאן כבר הגיעה לאורך בלתי נסבל. העבודה היתה הרבה יותר ממושכת ממה שיכולתי לדמיין. חשבתי שנספיק לכסות את שוק ארה"ב בפוסט אחד אבל מהר מאוד טבעתי בבור אין סופי של חומרים מרתקים ממה שאי פעם יכולתי להעלות על הדעת. היה מאוד קשה להחליט איזה חומר לחתוך והיה עוד יותר קשה להחליט להפסיק לנבור במקורות ולשחרר את זה. השתדלתי לדייק כמיטב יכולותי המוגבלות. בבקשה תעדכנו אותי אם מצאתם אי דיוקים או דברים שפספסתי. אני לא יכולה להבטיח מתי יצא הפרק הבא אבל הוא ידבר על עידן הכסף של הקומיקס בארה"ב, תודה על הסבלנות וקריאה מהנה ומועילה!
>> מה זה קומיקס 2 - ארצות הברית וגיבורי על
הערות:
1. אלו שני יהודים מניו יורק. מרתק אותי לגלות שבערך כל קומיקאי שני מסתבר כיהודי (כמו שאר האומנות בתקופה...) כדי שלא להפסיק את הזרימה, מעתה נסמן זאת בכוכבית*.
2. יש מספר מוצאים משוערים לז'אנר הזה, אבל זהו המופע הראשון המסודר בארצות הברית והוא ייסד את המבנה שתואר בסיפורת מאז ועד היום.
3. כשננסי סילברקלייט קיבלה לידיה את מושכות החברה ב2009 לאחר מות ריצ'ארד ומיכאל סילברקלייט, היא סרבה לקבל כל הצעה לשינוי או שיפור במנדט של החברה בניסיון עקר לשמור על המסורת של המשפחה. סיפור שלא צריך לעניין אתכם בכלל אבל לא יכולתי להתאפק. שורה תחתונה - הם שרדו.
מקורות
אנא שימו לב: הקליפים בפוסט בחלקם נלקחו מספרים הדורשים צנזורה רבה כדי להיות קריאים. מטרתי לעורר השראה ולשתף במידע בלבד.
Understanding Comics. Graphic novel by Scott McKloud
Theory of Comics and Sequential Art. Book by Will Eisner
Enter the Superheroes: American Values, Culture, and the Canon of Superhero Literature. 2013 book by Alex S. Romagnoli
Action Comics #1-#1000. 1938 comic magazine published by Detective Comics
Superman #423. 1939 comic book publishes by DC
Detective Comics #27-#33. 1939 comic magazine published by Detective Comics
Seduction of the Innocence. 1954 Book by Fredrick Wartheim
COMIX: Beyond the Comic Book Pages. 2016 Documentary by Michael Valentine
Stripped. 2014 documentary produced by Sequential Films, Directors Dave Kellett and Frederick Schroeder.
Jerry and the Joker: Adventures and Comic Art. Comic book by Jerry Robinson
PaulGravett.com blog by Paul Gravett
Comics Art. Book by Paul Gravett
American Comic Book Chronicles: The 1950s by Bill Schelly
תודה לאוריאל לוף, אנאל אחיטוב, ולפיציקטו על הייעוץ התמיכה והעריכה.
יש המשך?
כתיבה זורמת, ברורה ונעימה
כיף גדול לקרוא ולהחכים!
תודה!
יש קראתי הכללל! 😋
למדתי משו היום והוו 😎
חייבת לומר, אני לא מאמינה שאני מקבלת את כל התוכן המרתק הזה על מגש של כסף (או זהב במקרה של הפרק הזה😜) ועוד בחינם! (ברצינות. אני מרגישה שאני קוראת פה פרק מספר. הכתיבה פשוט נהדרתת וזורמת שקשה להאמין שזה לא)
אני רק מנסה לדמיין כמה חומרים היה לך לסנן וכבר נהייה לי סחרחורת😅
פרק מדהים. היה שווה לחכות את כל הזמן הזה.
ורק כי אני לא יכולה להתאפק...
אני חייבת לציין שהעניין של העתקת (כמו שבטמן ”חיקה” את סופרמן) הוא נפוץ קצת יותר מידי בקומיקסים האלו, בעיקר בין 2 החברות של DC ומארוול, שהדמויות שלהם הרבה פעמים היא פשוט אותה דמות (לדוגמה ניימאר ואקווה מן, חייל החורף ורד הוד, וגם תאנוס ודארק סייד שהיוצר של ת’אנוס אפילו הודה שהוא הושפ…
וואו, לדעתי התעלית על עצמך! יותר משהוא כולל כל כך הרבה אינפורמציה מדהימה, הפוסט הזה כל כך קריא ומרתק שזה מעורר הערצה! לא יכולה לדמיין כמה זמן בטח לקח לך לערוך את החומרים למאמר הזה שנראה כאילו נשלף מהשרוול בזרימה הנעימה שלו. מחכה בקוצר רוח להמשך!