אנונימית שאלה:
רציתי לדעת האם תמיד כשאת מציירת הכל הולך לך טוב, או שלפעמים הציורים יוצאים לך לא משהו?
אנונימית יקרה! את אותה שאלה שאת שאלת אותי, שאלתי גם אני את עצמי לגבי אמנים אחרים שאני אוהבת. למעשה, זה תמיד עולה לי בראש כשאני רואה עבודות טובות. האם הם פשוט עושים את זה טוב מההתחלה, או שגם להם יש זמנים שהם מסתכלים על קו שהם ציירו בפעם השישית ואומרים לעצמם- 'ידעתי שהייתי צריך להישאר במיטה היום'?
ובכן, אני לא יכולה לענות לגבי אותם אמנים, אבל לי- זה בהחלט קורה. זה קורה בתדירות גבוהה, וזה בדרך כלל קורה כל יום. ואני יכולה להניח שאם זה קורה לי, זה קורה- כנראה- גם להם, מפני שהם בני אדם. הם אולי מוכשרים ומיומנים פי מאה ממני, או פי מליון, וכנראה שבחיים האלו אני לא אגיע לרמת המקצועיות שלהם, אבל בעיניהם, הדבר היפה שהם ציירו נראה ממש מוזר ולא כמו שהם תכננו. בעיניהם זה נחשב כשלון, אמיתי. הם באמת מבואסים, ובאמת לא מבינים למה היד שלהם לא מצייתת להם היום.
בדיוק כמו שקורה לכולנו.
דוגמאות- יש למכביר. ומאחר שזה הקונספט של הפוסט הזה, אז אני אתן כמה. תכינו פופקורן ותהנו (?).
1.
ימים גרועים
יש כאלה! ימים שכלום לא הולך. אני פותחת את הקובץ, מכינה את הלייאוט של הקומיקס, פותחת את התסריט בעמוד אחר, ומתחילה לצייר את הסקיצה.
ואחרי ארבע שעות- ושני חלונות שעמלתי על בערך שבע גרסאות לכל אחד מהם, וכל אחת מהגרסאות נראית עלובה יותר מחברתה- אני קמה מהכיסא והולכת לעשות משהו אחר שהוא לא ציור. יש ימים שפשוט לא הולך בהם! אנחנו לא רובוטים, והמוח שלנו לפעמים פשוט לא מפריש חומרים מסויימים, או מה שהוא לא עושה שם. בימים האלה, הציורים שלי לא נראים טוב. מעצבן, אבל שכיח. כמו חצ'קון.
מה עושים? כמו שאמרתי. קמים מהכיסא, שותים קפה, תולים כביסה, מתקשרים לחברה או יוצאים להליכה. שוכחים מהציור. תחזרו אליו אחר כך, בתקוה שהמוח כבר הספיק להפריש את החומרים החסרים ההם. כמובן שהמצב שונה אם אתם במצב של יום לפני דדליין, ואם זה המצב- אין לי ממש דרך לעזור. במצבים כאלה אני פשוט מציירת ומציירת ומציירת שוב, ובשלב כל שהוא נשארת עם אחת הגרסאות, ומשלימה עם זה שלא הייתי צריכה לקום בבוקר מהמיטה.
2.
דברים שאני גרועה בהם
יש דברים כאלה, מה לעשות. ויש המון מהם. לדוגמא? בואו נגיד שידיים- ידיים זה קשה. ידיים תמיד יוצאות לא כמו שתכננתי. כמו גם רקעים- בניינים, רכבים, כבישים. כל מה שנראה במציאות בצורה אחת, וכשאני מציירת אותו נראה- אפעס- לא כמו שרציתי.
אפשרות אחת היא להתאמן טוב- ובכן, אני עובדת על זה. אפשרות שניה היא להתפשר- ובכן, זה קורה גם בלי שאני רוצה, כי יש דדליינים וכל זה. אפשרות שלישית היא להשלים עם זה. באופן כולל, אני יכולה להגיד שכמעט תמיד הדמיון שלי היה נראה יותר טוב מאיך שביצעתי אותו. כמובן, לפעמים יש יוצאי דופן. אבל זאת התחושה. אני טועה?
3.
פער בין התסריט לבין הביצוע
זה קורה לי בעיקר בקומיקס. אני כותבת את הבסיס- ואז את הדיאלוג. אני יודעת בדיוק מה הדמויות מרגישות, מה הן רוצות, ומה קורה להן, אבל עכשיו אני גם צריכה להיות הן. אני צריכה לצייר אותן, את התחושות, שפת הגוף שלהן, ההבעות שלהן. וזה - לא משקרת- כיף מאד, אבל לפעמים- לא יוצא כמו שתכננתי. לפעמים דרושות ארבע סקיצות בשביל גבה אחת, ולפעמים גם ארבעים סקיצות לא עובדות כמו שאני חושבת שצריך, והגבה ההיא עדיין מביעה משהו טיפ טיפה שונה ממה שרציתי.
מה עושים?
אני באופן כללי מזכירה לעצמי שאם התכניות שלי היו נהדרות, הביצוע לא יכול להיות גרוע. אם הכוונה שלי טובה, והכיוון שלי היה טוב - גם אם לא העברתי את כל התכניות שלי במאה אחוז, רוב האנשים שהם לא אני- עדיין יאהבו את התוצאה. ואני אומרת את זה לעצמי עד שאני משתכנעת (שעדיף להפסיק לחשוב על זה, לא שזה נכון). תעשו את זה גם. היפנוזה עצמית. זה עובד גם עם שוקולד בדיאטה. 'אני לא אוהבת שוקולד, לא אהבתי שוקולד, לא אוהב שוקולד...'
בכל מקרה, איפה היינו? היפנוזה עצמית. תאמרו לעצמכם שזה בסדר. זה באמת בסדר.
מה אתכם? איך אתם מתמודדים עם כל זה? האם גם לכם יש זמנים גרועים, או פעמים שאתן ממש לא מצליחים לעשות משהו מסויים? שתפו אותי והחכימו את כולנו בתגובות!
וזה הכל להיום. תמשיכו לשלוח שאלות ל myaelblog@gmail.com , תשטפו ידיים עם סבון ותשארו בבית, ותהיו בריאים!
ועד הפעם הבאה, להתראות!
דיסקליימר: כל הזכויות לתמונות שהשתמשתי בהם בפוסט שמורות ליוצרים. בלחיצה על התמונה תגיעו למקור התמונה. עם זאת, התמונות הן מחיפוש בגוגל, ואינני מחזיקה באחריות לאופי המקור שלהן. 
הי מרים יעל,
הציורים שלך מהממים....! והסיפור קופסא שחורה מרתק ומיוחד.
אני מאוד מאוד רוצה לצייר את רובי, את יכולה להעלות סרטון שבו את מציירת אותה בבקשה?
תודה רבה.
אמאל'ה איזה נכון...
אולי נפתח קבוצת תמיכה לכל הציירות שלא מרוצות מהאומנות שלהן...
הייתי אומרת אפילו שסימן ההיכר של אמן טוב זה שהוא לא מרוצה.
ההיפנוזה עובדת כל עוד מאמינים בזה 😎
חחחה, תופעה ידועה אצל רוב אומנים. אני תמיד לא מרוצה ממה שאני עושה. אבל, אחרי כמה זמן זה נראה לי לא רע בכלל. אז אני עושה מקסימום שאני יכולה ומתקדמת הלאה. העיקר- לא לעצור ולא להתיאש, ללמוד, לשפר מה שאפשר לעכשיו ולהמשיך. בהצלחה לכולם! שבת שלום!
איך שהתחושה הזו מוכרת... מעניין לנסות את שיטת ההיפנוזה הזו.