אם תתרגמו בגוגל את המילה פנארט תקבלו - "אמנות מעריצים". שזה תרגום מעפן. לא שיש לי הצעה אחרת...
אני לא יודעת איזה קונוטציות זה מעורר בכם, אבל אני לא אוהבת את המילה "מעריץ". לא אכפת לי להגיד שאני "מעריך". מעריכה את העבודה שהיוצר עושה. או סתם נהנית מזה, ולכן אני מעודדת אותו להמשיך.
אולי בגלל שהמילה מעריץ כל כך מוגזמת באוזני, המושג מעריץ קנאי בכלל נשמע לא מן העולם הזה. אבל מה, מתחשק לי קצת לשפוך.
אכפת לכם לתת לי איזה רגע מזמנכם?
איך אני מגדירה "מעריץ קנאי"? אחד שמגונן על היצירה המקורית כאילו היא שייכת לו. ולו בלבד.
כביכול זכות היא לנו, לסופר ולכולם, שמעריץ כזה מועיל בטובו להעריץ ככה. אלה שלא מעריצים כמוהו? הם זן פחות יותר של בן אנוש, ללא ספק.
עכשיו, אני יודעת - או לפחות מקווה - שרוב האחראיים לנגע הזה הם... אם נדבר בשפה עדינה, כאלה שלא הגיעו לבגרות נפשית מלאה ועם קצת סבלנות זה יעבור להם.
אבל כשקהל גדול, ובוגר, ואינטליגנט, מרגיש שיש לו זכות לאסור עלינו לצייר את הדמות "שלהם" כאילו הפנארט שאנחנו עושים, הוא עוול להם ולדמיון שלהם, כשהקהל הזה מתנהג כאילו הם שכרו אותנו, כאילו אנחנו חייבים להם. חייבים להיות תואמים לאג'נדה ולדמיון שלהם ורק שלהם, כביכול היצירה - כולל הדמיון שהיא משרה - שייכים להם בלעדית, אז זאת בעיה רצינית.
זה חוסם את כושר הביטוי של יוצרים - ברובם חובבנים - עוד בתחילת דרכם. זה חוסם שיח פורה בין אומנויות שונות, ובין יוצרים לקהל שלהם. וזו התנהגות של מעריץ קנאי.
מותר לכל אחד מאיתנו להנות מיצירה שעושה לו טוב, וצריך להיות לנו מספיק ביטחון כדי להבין שאף אחד לא יכול לאיים על הקשר שמצאנו עם היצירה. לא מבקר שמחפש פגמים, לא חבר שפשוט לא מתחבר לז'אנר, לא צייר שהחליט להנפיש את הדמות שאהבנו, ואפילו לא היוצר בעצמו, אם יחליט לחזור בו או להתכחש לנו.
למצוא אומנות שמדברת אלינו זה דבר טוב, אני מאמינה. תקראו לזה "מעריץ" מצידי. מותר לכל אחד מאיתנו להתחבר ליצירה, ולבטא את זה בדיוק באופן שאנחנו מוצאים לנכון. בין אם בציור, כתיבה או אפילו סתם שיחה.
הבעיה העיקרית בעדת מעריצים קנאית היא שזה דבר מפלג. זו קהילה לא מקבלת, לא מזמינה, קהילה שמשרה סביבה אווירה שדוחה הרבה קוראים פוטנציאלים.
ותאמינו לי, שום יצירה לא שווה את זה…
להבדיל אלף אלפי הבדלות רואים את זה בהערצה לרבנים ולכן יש סכסוכים בין המשבק"ים ונאמני הבית ושאר מרעין בישין
קודם כל הגיבן אני חייבת לומר הרגת אותי עם הציור הוא פוגע בדיוק בנקודה😅
דבר שני אני חושבת שעל זה נאמר "do whatever you want" שכל סופר יכתוב איך שהוא רוצה אם לקורא ניתנת התחושה שהוא "שבוי" כביכול בידי הסופר שלא יקרא.... ואני לא אחת שמחבבת את הספרים של כל הסופרות יש כאלה שממש עושות לי סחיטה רגשית ובגללן כל הספר אני דומעת (לתשומת ליבכן סופרות...) לשיפוטכן תקנו אותי אם אני טועה
אני חושבת שזה נובע מתסכול של המעריצים שמבינים שלא כולם ראו את הדמות כפי שהם דמיינו אותה, ומין רקיעת רגל כעוסה שאנשים מנסים לערער על מראה הדמות שהם בנו או על כמות האינטליגנציה בה ניחן הסופר.
לא בהכרח ילדותיים, לא בהכרח צריכים להתבגר, יותר בכיוון של הערכת הספר ברמה קיצונית ורצון שדעתם עליו ועל דמויותיו תשמר בצורתה הנוכחית.🤓
וואו, כל מילה פשוט... בול.
כל כך הרבה פעמים אנשים הסתכלו עלי בעין עקומה בגלל הדברים שאני אוהבת... לפחות יש לי מה להשיב להם עכשיו....
אני מרגישה שאני צריכה לעשות חשבון נפש, כי איכשהו מצאתי את עצמי בכל אחת מהדמויות 😅
אני חושבת שהדברים שכתבת חשובים מאוד! ובעיקר אני לקחתי חומר למחשבה את עניין השיח והדיון על דברים שאוהבים- איך לא להגיע למקום שיכול להשניא או לפלג. לצערי נתקלתי בסיטואציות כאלה כמה פעמים וזה באמת לא נעים ולא מעודד להיות "מעריץ" או אפילו סתם לקרוא/לראות את הדבר הספציפי המדובר. מאוד חשוב איזו אווירה אנו משרים- הכלה והבנה, אוזן קשבת או חלילה ההיפך. זה נשמע שחווית את זה קשה על דבר שהיה יקר לך, ואני מבינה שזה כואב ולא פשוט להתמודד עם הכאב הזה.