לקווקו

📷 [לקווקוו קרי: לְ-קַאב - קֶעב בלעז: ליינ-ארט פעולה בה הצייר מדגיש את הקווים הרלוונטיים מהסקיצה הסופית ויוצר את הציור הקווי הסופי. הסליק 148]

כדי להצליח לחקות את ג’ון אמור נזדקקתי לעמוד פנים מול פנים עם הסיוט הגדול ביותר שלי.

📷 ​

נאלצתי להסתכל לאמת בעיניים ולהודות שאני והקו אויבים מרים. התרגלתי לעבוד בעיקר עם עיפרון. העיפרון הוא חבר. כלי רך וסבלני, שמתנדב לעשות כמעט את כל העבודה אם רק מוכנים להקשיב לו ולהנהן בראש בצייתנות. כל עוד אנחנו בונים את הציור באיטיות ובשכבות, היצירה פחות או יותר מקימה את עצמה. האמת היא שכמעט לא צריך אותי

📷

כשבחרתי את ואן-ג’י כסטאדי ראשון, הסתמכתי על כלי הקו הרך והצבע הבהיר בו היא משתמשת כדי שיקלו מעלי את המעבר לקו “עטי”. עט הוא בוס קשוח וקפדן וגאוותן ותאוותן ואני אעמוד על דעתי גם אם יאיימו עלי בקצה חוד עט ציפורן מורעל . הוא דורש שיכבדו אותו. הוא מצפה לתוצאות והוא רוצה אותן עכשיו. כל טעות קטנה בולטת. הסטייה הקלה ביותר הורסת את היצירה כולה.

ניסיתי להעניק לעצמי קצת עידוד, להגיד לעצמי ש”יש לי את זה”, אני אצליח אם רק “אאמין בעצמי” ואימרות שפר נוספות מאותה משפחה שוטה.

שלב ראשון, הסדאדיז:

📷

מסקנות: לפעמים צריך להוריד את הראש, לחצות קווים ולחתום על הפסקת אש. גם אם מדובר באויב המושבע שלנו. מסתבר שגם “איך לצייר קו ישר” זה כישרון שאפשר ללמוד.

📷 ​

למדתי שגם אם הדבר היחיד שאתם יודעים לבצע הוא קו ישר, הציור הסופי עדיין יהיה מושך כל עוד הצורות הבסיסיות ממוקמות טוב והכי חשוב - יפה. כל אחד יכול להיות צייר, עם הכישורים שיש לו, או אין לו. ומה אתם יודעים, אולי יום אחד הקו הייחודי שלכם יהפוך לסגנון ראוי לחיקוי