על דמויות מפונקות | פשעים ספרותיים

באנגלית המילה למפונק היא מקולקל. והסיבה לכך מאוד טובה.

בתיאום מושלם עם החיים המציאותיים, דמות מפונקת לא מועילה לאיש. היא לא מקדמת את העלילה, היא לא מתבגרת, לא מתפתחת או לומדת את הלקח שלה לעולם, והיא הורסת את הסיפור כולו.

דמות כזאת נוטה להיות פאן-סארביס, שרות מעריצים. אבל גרוע מכך, היא משרתת את ההערצה של הסופר כלפי הדמות שהוא עצמו יצר. סוג של מגלומניה, אפשר לומר?

למרות כל בחירותיה של הדמות, בלי קשר לחוקים של עולמה, איכשהו הכל יסתדר עבורה על הצד הטוב ביותר. כל פעולה שלה תזכה למחיאות כפיים נסערות, כל מילה תיתקל בלייקים ומחמאות, וגם כשהיא טועה, יסלחו לה כעבור כמה פסקאות.

כל ההישגים שלה מאבדים משמעות.

הקוראים מרגישים שבלי קשר למה שקורה, לא משנה מה היא תעשה, הדמות הזאת תמיד תצא כשידה העליונה.

אנחנו לא במתח, אנחנו לא דואגים לשלומה, כי אנחנו יודעים שהיא מוגנת בכוח-על. הסופר לצידה! ללא סייגים, באש ובמים, הוא יעשה הכל בשבילה. יעוות את הסיפור עצמו, אם צריך. היחידים שיצליחו להזדהות איתה הם קוראים בלתי מנוסים, או כאלה שמעריצים את הדמות - ממש כמו הסופר עצמו. טועים לחשוב שהתגשמות משאלות הוא סיפור בר משמעות.

דמות מפונקת יכולה להופיע בכל ז'אנר ספרותי, אבל קל לזהות אותה כשהסיפור נמצא בקצוות הקיצוניות של הסקאלה, בצד האקשן או בצד הדרמה.

בסיפור אקשן, דמות מפונקת תקבל פתרון משמים לכל אתגריה. היא תנופף באגרופיה מדי פעם כדי להרשים את הקהל, אבל אין לזה קשר אמיתי לפתרון. הוא היה מופיע גם אם הדמות היתה נחה בשלווה על הספה.

בסיפור דרמה, דמות מפונקת לא תפסיק לייצר דמעות. כל דבר שולי שקורה לה מקבל מימדים של אסון, והתלונות הקטנוניות שלה הופכים לנושא הכי חשוב בעולם. כל הדמויות האחרות סובבות סביבה, סביב רגשותיה ועלבונותיה, למרות שאין בה כל ערך ייחודי שיצדיק את זה.

למה זה כל כך גרוע?

"שבע יפול צדיק וקם." [משלי כד' טז']

סיפור צריך סיכונים כדי להצית את רגשותינו. הגיבור צריך ליפול, ליפול באמת. להיכשל שוב ושוב, ולצאת בעור שיניו, כדי שהניצחון הסופי יעורר סיפוק. סיכון אמיתי מטיל בספק את הניצחון.

אם כל סיכון מסתדר אחרי כמה דפים, אנחנו לומדים שהדמות לא באמת זקוקה לדאגה שלנו.

הניצחון צריך לעלות ביוקר. הדמות צריכה לוותר ולהקריב מעצמה כדי לזכות בו, ובסוף הסיפור היא כבר איננה אותו אדם. האתגרים דורשים ממנה להשתדרג שוב ושוב, להשתנות. וההשלכות של הבחירות שלה - כבדות. כל בחירה מגבירה את הלחץ ואת המתח של העלילה, עד לשיא שאחריו שום דבר לא יחזור עוד לקדמותו.

אם אין השלכות לבחירות של הגיבור, אנחנו לא נכנסים למתח. אנחנו לא מרחמים על הדמות. אנחנו לא מזדהים איתה.

פתרון אמיתי נולד מתוך החוליות הקודמות של העלילה. יכולות של הדמות שכבר הכרנו בהתחלה, או כלים שהיא השיג עוד קודם לכן. היא עמלה קשה מאוד לאורך הסיפור, חותרת להשיג כלים, ללמוד לקחים, כדי שתוכל בסופו של דבר לנצח.

אם כל פתרון מופיע בצורה מקרית, שום סיכון לא יצליח לשכנע אותנו באמיתותו. כעבור מספר אירועים כאלה, אנחנו לומדים שאין קשר בין הסיכון לבין הפיתרון, ולא נצליח להשקיע מעצמנו בסיפור.

אויה, סוף העולם קרב והדמות שלנו כלואה ללא כל סיכוי לפעולה? בעוד דף או שניים, כמה אנקות כאב ואולי אפילו דמעה מכוונת היטב, והיא תמצא מפתח באיזו פינה, אחד הנבלים ישכח ממנה, אולי אפילו אליהו הנביא יופיע לעזרתו, אין שום סיבה לדאגה. כושר ההמצאה הסופר הזה - חסר גבולות.

אבל אין מתנות חינם. הדמות הזאת בכל זאת תצטרך לשלם מחיר כבד על ההתמסרות של הסופר כלפיה. מדי תקופה תיפול על ראשה עוד צרה חסרת קשר או פשר, ושום דבר שהיא תעשה לא יוכל למנוע את זה או לחלץ אותה מהפלונטר. כי הסיפור צריך לאכול עוד כמה דפים, והיא תאלץ לסבול בשקט עד שהסופר יועיל לשלוח לה את הפתרון האקראי הבא בתור.

אין סיפור מתיש ומייגע יותר מזה. תהיו בטוחים שעד סוף הסיפור המצב יחזור לקדמותו, בדיוק כפי שהוא היה כשהסיפור החל, כמו לא קרה כלום. דבר לא הושפע. הדמות חסרת משמעות, בחירותיה חסרות משמעות, והסיפור חסר משמעות. כל חוויה שהיינו יכולים להפיק מסיפור כזה, מתבטל.

התרגיל

נתקלתם בדמות כזאת? תבחרו לכם ארוע אחד מתוך הסיפור, ותכתבו לו תקציר מתוקן.

רמזים:

לאורך הארוע הדמות צריכה לחתור להשיג את זה.	1. מה הדמות רוצה?
טרם המאבק מתגלים תכונות שימשו אותה במהלכו.	2. מה האפיון שלה?
משבר שימנע ממנה את ההצלחה למרות האסטרטגיה הנהדרת שהיא הכינה בנקודה 2.	3. מה המכשול בארוע?
הדמות מפיקה לקח מהמשבר וחייבת להשתדרג בניסיון הבא. זה כבר יופיע בארוע הבא אבל כדאי שתנסו לגלות גם את זה.	4. מה היא למדה?

תעדכנו אותי מה אתם חושבים בתגובות, ככה שאדע שאני לא מדברת פה לעצמי.