זמן שעתיים וחצי ועריכה כבדההה כלים קורל פיינט (Corel Paint)

זמן ארבעים דקות כלים קורל פיינט

זמן שלושת רבעי שעה (לא כולל ניסיונות כושלים קודמים) כלים קורל פיינט

חלק מהכלים הם כאלו שיש גם במנגה. כמובן שבריבל הם מגניבים יותר, בגלל הפיצ'רים שמתאימים את הכלים לאופי של התוכנה. 1. מברשות: לריבל יש מבחר קטן של מברשות (משמאל לימין בתמונה): מברשת מים, מברשת צבע שמן/אקריליק, צבע פסטל, עפרון, עט- אינק, מארקר (כמו הלורדים עם הראש הרך שנראים כמו צבעי מים), אירבראש, והאחרון הוא המחק. עוד לא הספקתי לבדוק את כולן, אלא השתמשתי בעיקר במברשת מים רגילה- זו שרואים בתמונה. יש 3 פרמטרים קריטיים, שישפיעו על האופן שבו הצבע יתקבל, והם לחץ המברשת, כמות הצבע על המברשת, וכמות המים על המברשת. עד עכשיו המברשת שלי נמצאת על סביבות 45 בPressure, ובערך 40 בLoading. אבל עניין של טעם וסגנון. מה שמגניב בריבל, למרות הרושם שיש לצבעי מים שזה סגנון צביעה קשה, כי הצבע מתקבל במהירות וכל חזרה על שכבה גורמת לקווים כפולים כהים יותר, וצריך לעבוד מהר אבל בעדינות... וכל הכאב ראש הזה, בריבל שמתי לב שאחרי ששמים את הצבע על הדף והוא נספג, בגלל שהשכבה עוד רטובה, אפשר בכיף לעבור עם המברשת עוד על חורים ופשלות שיצאו, והצבע מתאחה בטבעיות לתוך עצמו. זה דבר שלא קיים בצבעי מים אמיתיים, אבל זה העולם הדיגיטלי, רבותיי! אה, ועוד משהו. מצאתי יתרון מהירות בריבל על פני מנגה! במנגה כשהייתי מגדילה מברשת וצובעת שטח גדול, המברשת הייתה מגיבה בדיליי כי היה קשה לקובץ לעכל את השינויים במהירות. בריבל, לא משנה כמה מהר אתה מריץ את המברשת או איזה גודל היא, אין דיליי במברשת. כל הכבוד, ריבל. כל הכבוד. 2. כלי מריחת צבע: האמת , לא השתמשתי. זה בטח יותר לשימוש בציור אקריליק ושמן. זה אמור להיות מגניב, מה שכן, קיים גם במנגה ואין לי מושג לגבי יתרונות/ חסרונות על פני תכנות אחרות. לא באתי לריבל בשביל זה, אבל מי יודע, אולי יום אחד... :/ 3. כלי המים: בכלי הזה אפשר לשחק בכמות המים, ולהרטיב את הדף או שכבה של צבע שעשיתם. בד"כ שימש אותי כדי להגדיל את זרימת הצבע לצדדים במקרה שרציתי את זה. 4. כלי הספוג: התשובה ל'הצילו, יותר מדי מים/צבע'. משתמשים בזה כשצריכים לייבש מים מחלק ספציפי בדף. 5. מציג רטיבות: הלחצן הזה יציג לכם את כל האזורים שעדיין רטובים בציור שלכם, ככה שלא תעברו עליהם בטעות במברשת עם צבע ואז יהיה לכם בלגן שלם של מריחות. 6. לחצן 'ייבוש שכבה': במקום להסתבך, אני התרגלתי בכל פעם שאני מסיימת משהו והוא מוצא חן בעיני כמו שהוא, ללחוץ על הכפתור הזה שמייבש לי את כל השכבה. ככה אני בטוחה שלא יתערבבו לי כתמי צבע זה בתוך זה. 7. לחצן 'הרטבת שכבה': קורה, תתפלאו. אתם רוצים להרטיב את הדף, כדי שהצבעים יספגו. יותר קל לעשות את זה עם הלחצן הזה, במקום להשתמש בכלי המים שהוא קטן יותר. 8. לחצן 'ייבוש מהיר': לא השתמשתי בו, אבל אני מניחה שיש לו איזה שהוא יתרון (גלגול עיניים מסיבי). נסו וספרו לי מה הקסם הנורא שקורה כשמשתמשים באופצייה הזאת! 9. לחצן 'עצור/ שחרר': אוקי, זה הפיצ'ר הכי מגניב וסוואגי בתכנה הזאת!! קשה להסביר, פשוט תנסו. לפני שאתם מתחילים לצבוע משהו (עדיף עם הרבה מים ועם לחצן ה'טינט' דלוק), תלחצו על זה ותעצרו את העסק. כשאתם גומרים, תלחצו שוב כדי לשחרר, ותראו את כל הצבעים מתפשטים ביחד זה על זה ונוזלים בבת אחת, חגיגה לעיניים וללב! אגב, זה שימושי גם, לא רק מגניב. 10. כלי ה'טינט'- זרימת שובלי צבע: כאן אתם יכולים לכוון אם בכלל, את זרימת שובלי הצבע בציור שלכם. לחיצה אחת על המרכז, הוא נהפך לתכלת ומופיע מחוג מחובר אליו. כוונו את המחוג לכיוון שאליו תרצו את הצבע. אפשר לעצור אותו ברגע שמספיק לכם. (במקרים שהשתמשתי בו, לפעמים הוספתי עוד מים עם כלי המים, כדי להגביר את זרימת הצבע, ושיחקתי עם המים ואתו עד שקיבלתי תוצאה מגניבה) 11. תמונת רפרנס את זה גיליתי היום, אבל בגלל שאי אפשר לפתוח כמה חלונות במקביל, אפשר פשוט ללחוץ למעלה בסרגל על Window> Reference image ולפתוח בתוכה את הציור שאתם צריכים ממנו דגימות צבע, לדוגמא. בהנאה! אם יש שאלות, עדכנו. לילה טוב! 😊

ערב טוב, חם ולח לכולם! לאחרונה התוודעתי לתכנה החדשה מבית סמית' מיקרו, והחלטתי לנסות אותה. גרסת הדמו גירתה את חושיי, ומאחר וספר שאני מציירת עכשיו היה נראה לי מתאים בול לשימוש בכלי כזה, קניתי את הגרסה המלאה. אז איך היא? במילה אחת: מרגשת בשתי מילים: טעונת שיפור ואני הולכת לפרט. אכתוב קודם את הבאגים והחסרונות שמפריעים לי (כי אני פולנייה בנשמתי), ואחר כך אפרט על המעלות שלה. דברים שפחות אהבתי ב- Rebelle 3 קודם כל, הפרט הראשון שהפריע לי בתכנה היה: איטיות תגובה ביחס לתכנות אחרות כמו מנגה, פוטושופ , התוכנה עובדת לאט. מאד לאט. בשביל מישהי שהתרגלה להריץ את העניינים במהירות, הקצב של Rebelle 3 שונה לחלוטין מכל השאר. יש בזה גם חלק מהחוויה של 'איור אמיתי', אבל בינינו, זה מותח עצבים. בגיפ הזה תראו שניסיתי להזיז את משטח העבודה בעזרת שימוש במקש הרווח, אבל התכנה קלטה מאוחר מדי שלחצתי על הרווח. מה שקורה כל הזמן הוא קשקושים מרגיזים על משטח הציור. בגיפ הזה, שוב, שימוש בCtrl+Shift+Z, מגיב באיטיות שקשה להתרגל אליה. הוספת שכבה איטית כל דבר לוקח יותר מדי זמן בגיפ הזה, בכלל התכנה נתקעה בגלל שפקדתי עליה כמה דברים רצופים בחוסר סבלנות של חניכת מנגה סטודיו. בגדול, אלו באגים קטנים. לכן הכותרת היא 'חוויית השימוש', כי זה לא קריטי לשום דבר אחר. רק לאופן שבו תחוו את התוכנה. ב. הדבר השני שהציק לי: אי אפשר לפתוח כמה קבצים בתכנה במקביל כשניסיתי, הם נפתחו בחלונות שונים, ולא בתוך התוכנה בתוך סרגל כרטיסיות עליון, כמו בשאר התוכנות. כמו כן, התוכנה הוציאה הודעות התרעה שמומלץ לסגור חלק מהקבצים כי זה מכביד על התהליך. וזה אכן הכביד, בחיי. ג. קבצים כבדים גורמים לתוכנה לקרוס כמו שכתבתי כבר באשכול שפתחו בשבוע שעבר, התוכנה קרסה לי כשפתחתי קנבס בגודל של 410*210 ס"מ. לא מאשימה אותה, זה באמת גדול, אבל רק שתדעו. במקום זה, פתחתי בחצי מהגודל הזה, אבל ברזולוציה כפולה. עבד. ד. והתלונה האחרונה להיום: הגודל של המברשות מוגבל כן, זה נשמע מינורי. אבל עבורי, בעלת נרבים מסוגים נדירים ביותר, זה הרגיש קריטי. אי אפשר להגדיל את המברשות לגודל ענקי. הגודל המקסימלי שלהם קטן יותר משאר התכנות שאני מכירה, מה שאומר שאם אתם רוצים לצבוע שטח גדול, זה הולך להיות מסובך כשתשמשו במברשת מים שקופה והקווים יעלו זה על זה. בהצלחה. הפתרון שלי: לבטל כל סוג של שקיפות, לטעון צבע עד הסוף ולקוות לטוב! זהו, עכשיו לחלק הטוב! אם שרדתם עד עכשיו, אז כן, מגיע לכם לקבל את השוקולד החלבי שבתחתית הגביע של הטילון. מגיע או לא מגיע? דברים שאהבתי ב- Rebelle 3 א. תחושת צבע אמיתי וחי, דינמיקה מטורפת מרגישים את הצבע נספג בדף באיטיות ומקבל את המרקם שלו. הדף 'מרגיש' את הלחץ של העט ומכוון לפי זה את כמות הצבע שנשפך ונספג. נשמע רגיל מדי?בתור אחת שלמדה לצבוע בצבעי מים אמיתיים, והשתמשה בזה לאורך זמן די רב, התוכנה הזאת היא ריגוש לא רגיל! זה שחזור של החוויה האמיתית, בכלים דיגיטליים ועם אין סוף אפשרויות נוספות. אפילו באינקינג עם העט של התכנה, יש תחושה אמיתית יותר. הצבע 'מתקבל' על הדף בצורה מגניבה!! סוואגגגג ב. פשטות התוכנה פשוטה! יש בה המון, אבל לא בכמות שמבלבלת אנשים לא מדי טכניים (אני). יש בה כל מה שצריך, ובדיוק מה שצריך. ההרגשה נעימה, מסודרת. מובנת. בתור אדם די איטי בתוכנות, הקליטה שלי בRebelle 3 הייתה מהירה! מה שאומר שלכל אחד אחר יש תקווה. זקפו את ראשיכם והביטו אל האופק! אם אני הצלחתי, אפילו מאפרה יכולה להצליח. ג. תחושה של 'הדבר האמיתי'- יחד עם נוחות טכנולוגית אני לא יודעת ממה זה מורכב. שילוב של המברשות, הטקסטורה, הדפים, ואולי גם איטיות התגובה (חיוך אירוני)? מה שברור, זה מרגיש קרוב מאד לציור מסורתי עם מברשת ודפי בריסטול, אבל עם נוחות טכנולוגית נוחה באופן נוח ביותר (!). *בתוכנה יש כלים שמדמים פעולות שהייתי עושה במציאות, לדוגמא ספוג שמייבש את המשטח, ולעומתו- מים, להרטבת הדף. יש לחצן שמייבש את כל השכבה (נוח מאד, וקולטים להשתמש בו אחרי כמה טעויות מצערות בהן צבעים נספגים זה זה), ויש לחצן שמרטיב אותה. כשלומדים להשתמש בכלים האלו זה משפר את התוצאות בכמה רמות. *לעומת זאת, שלא כמו במציאות, יש לחצן שמאפשר עצירת כל הדינאמיקה של הצבע עד שתסיימו לצבוע את כל מה שאתם רוצים. רק כשתשחררו אותו, הצבע יתחיל להיספג ותוכלו לראות את הצבעים מתפשטים על הדף ביחד ומתערבבים זה עם זה בו זמנית, בקצב שתבחרו. הו, כמה הייתי רוצה דבר כזה, אי אז, כשעשיתי את צעדי הראשונים עם מברשות מים על דף בריסטול. כמה. *אתם יכולים לשלוט על הזרימה של שובלי הצבע, ולאיזה כיוון שתבחרו. או לבטל אותה. תראו לי דבר כזה במציאות. אין. אמרתי לכם. ד. שירות לקוחות מעולה! אולי קצת לא קשור, אבל שתדעו. כשקניתי את התוכנה, לא ממש הבנתי איך להתקין אותה, כי היה לי כבר חשבון בסמית' מיקרו ולא קיבלתי את הקוד אלי, בקיצור, אני איטית בטכנולוגיה, כמו שאמרתי. אז שלחתי להם מייל, והם חזרו אלי תוך פחות מ12 שעות עם הדרכה מפורטת. למרות שכבר התקנתי את התוכנה והייתי כבר עסוקה בלחטט עמוק עמוק בקרבייה המימיים, זה היה נחמד לגלות שהחבר'ה שם לא סתם יושבים במשרד ושומרים על הדפים שלא יעופו ברוח. *** לסיכום: Rebelle 3 היא תוכנה מגניבה שהלוואי והייתי מכירה קודם! (אם היא הייתה קיימת?) הפשטות שלה מפתיעה, והקלות שבה מתקבלות תוצאות- מפתיעה עוד יותר! איזה 'מפתיעה'?? מ--- מ--- אוקי, מפתיעה. אישית, למרות כל החסרונות שלה- התרגלתי אליהם במהירות, ולמדתי לסלוח לה ולזרום עם השגעונות החולפים שלה. ( מבזק חדשות: יש 'מנהל המשימות' בימינו. זה כמו אבא שחוזר הביתה וסוגר את כל התוכנות שלא התנהגו יפה. לפעמים, אבא חוזר שיכור. זה כשמנהל המשימות נתקע גם הוא. זה לא לילדים, הסיפור הזה .) אישית #2: התחושה הממכרת שלה גורמת לי לאופוריה שמצמידה אותי לכיסא עד שאני מתעוררת מהזייותי עם כאבי גב חדים וקרקורי רעב וצמא של יובלות שחלפו בלי שהרגשתי. "הזמן חולף כשנהנים" זה אנדרסטייטמנט במקרה שלי. ועכשיו לא אישית: זה עניין של טעם. הסגנון הזה הוא לא הסגנון שהתרגלתי לאייר בו במחשב, אבל הופתעתי לגלות שאני מאד אוהבת אותו! אם אתם אוהבים תוכנות עם פיצ'רים מגניבים שמדמים חוויית איור אמיתי, ואתם אוהבים את חוויית האיור האמיתית של צבע ומרקם עמוק, ולא אכפת לכם לעבוד בהרבה יותר סבלנות ועדינות- כדי לקבל תוצאות מגניבות שנראות רכות, חיות ונושמות כמו איור מסורתי, אז התוכנה הזאת בשבילכם. הלוואי שהייתי יכולה להעלות הרגע דברים יפהפיים שיצרתי בכלום זמן! ברגע שהספר ייצא לאור, אני אטיס לפה על טיל את התוצאות כדי שתבינו על מה דיברתי. לילה טוב ויצירתי לכולם! #רבל #rebelle #review #חוויית_משתמש #איור_דיגיטלי

או גאונה? מישהו מבין פה בעברית? בכל מקרה: הבטחתי פינוקים ואני מקיימת. מתישהו לאחרונה פיתחתי שיטה מגניבה מאד מאד (באשכול הזה אני יהיה מאד מבסוטה מעצמי 😏 אז בבקשה תשתפו פעולה) הייתי קוראת לה אפילו גאונית, ש נראה לי שלא חשבו עליה קודם. החלק הפחות נחמד בשבילי זה הצללות, בעיקר בציורים מלאי פרטים, כי אני רוצה שהצל יהיה בצבע קרוב לצבע הבסיס. בשיטה הקודמת שלי, הייתי פותחת שכבת Multiply , דוגמת מהצבע התחתון וצובעת צל בשכבת המולטיפליי. זה היה לוקח די הרבה זמן לדגום, ואם הצבע לא מתקבל יפה אז להוריד בהירות, להכפיל שכבה אם זה בהיר מדי... ואם מדובר בציור מסובך, אז בכלל זה כאב ראש מההפטרה של הרמדאן. מה שקרה זה שפיתחתי שיטה שמקצרת לי את זמן הצביעה ב50% לפחות! וקבלו אותה: אני מצרפת סרטון, זה האורך האמתי שלו, 6 דקות. באמת לקח לי 6 דקות לעשות אור וצל, וזה מגניב. זה עוד יותר מגניב כשמדובר בציור עם הרבה פרטים שאז החיסכון בזמן הוא עצום!! (אל תגלו לאף אחד. תמשיכו עם אותו מחיר. אתם שווים את זה.) למקרה שהסרטון לא ברור מספיק, הנה רשימת השלבים: 1. שכבת צבע בסיסית. 2. מכפילים את שכבת הצבע. 3. הופכים את שיטת השילוב ל Multiply . 4. מוסיפים מסכה לשכבה. 5. בוחרים את כל השכבה, ומוחקים. 6. מתחילים למלא שטחי צל... לא משנה באיזה צבע אתם נמצאים, השטחים יתמלאו בצבע שמתחת, רק יותר רווי וכהה. 7. הולכים להכין קפה ולשבת ליהנות מקצת זמן פנוי! אז זהו, זו השיטה שלי לאחרונה, ואני נצמדת אליה כמו טובע אל פיסת קש. המשך ערב מוצלח לכולם! 😎 #איור_דיגיטלי #צל #הדרכה #קליפ_פיינט

להתחיל את הסיפור מהתחלה, זה קצת מורכב, אז אשאיר את ההתחלה להזדמנות אחרת, ואתחיל איפשהו מהאמצע, מהמקום בו הבנתי שמשהו השתנה בתפיסה שלי. בשורה האמצעית, יש לי הזכות לתת את כל הקרדיט למורת הדרך היקרה שלי, @הגיבן , שחוץ מהכל- היא כל מה שהייתי צריכה להתקדמות המקצועית שלי. אחד התרגולים שלי עסק ברכבים. המלצה שלי: אם גם אתם רוצים לעשות את זה, תתמקדו בדגם אחד בלבד. אף פעם לא שמתי לב כמה הרכבים מגוונים בעיצוב שלהם. כמעט כמו בחנות בגדי נשים... ראשית, הייתי צריכה להיאבק עם ההרגלים הישנים והטובים שלי- ליצור קופסאות, צילינדרים וליישר על פרספקטיבה, ובקלות אפשר לראות את ההשפעה של הניטרול. נסיון שני על פי המלצת @הגיבן היתה לעבור לפי הסדר הבא: צורה כללית, דיוק, פרספקטיבה, דיוק. יתרון: מה שתמיד הייתי עושה חסרון : לא רכשתי כלים לפעם הבאה. כלומר, אם ארצה לשחזר את התהליך, לא אזכור כלום. בנסיון השלישי אני מחפשת את הדרך שמתאימה לי: מנסה להתמקד ביחסים, תפיסה כללית, עדיין לפי השלבים שיושמו למעלה. יתרון : לא משהו חדש חסרון: עדיין לא נותן לי כלים לפעם הבאה. נסיתי לעבוד בקטן. נכשל . בנסיון האחרון, הכנסתי שלב נוסף: פרוק לצורות לאחר שלב הפרספקטיבה. כמדומני שזה הצליח. לאחר שבוע- זה מה שזכרתי, ללא רפרנס: מול הרפרנס בדקתי טעויות שנבעו בעיקר מיחסים לא נכונים. וערבוב לא מקצועי של דגמי-רכבים. הקווים האדומים מציינים טעויות במבנה, הכחולים- פרטים שלא זכרתי כי לא נתחתי אותם לצורות. אובייקטים שלא תפסתי כצורות, לא נשמרו בזיכרון הפעיל שלי. כמה ימים אחרי , ללא רפרנס כמובן: ועכשיו אני מתחילה שוב את המסע, עם דגם אחד בלבד. הנה התהליך: וזה הסופי: תראו כאן הקלטה של התהליך: עידכון 02/04/19: אחרי שנוכחתי שאני לא מצליחה להיגמל מלערבב רכבים זה בזה, הורדתי את כל כל הסמלים וזרמתי. בדוגמאות האלו, לא נעזרתי בשום רפרנס, השתמשתי בתבנית שסיגלתי לעצמי בזמן התרגולים אבל בלי התייחסות לדגם ספציפי. בשלב זה, הזיכרון שלי מלא בחלקי רכבים מסוגים שונים, ולי נשאר רק להרכיב אותם, למשהו חדש ועד כמה שאפשר- נכון. הכי כיף זה לשחק עם הפרספקטיבה, ולראות איך הצורות מתכווננות בתהליך הזה. עברתי את הטסט, @הגיבן ?

שבוע טוב לכולם! לאחרונה אני מנסה להשתפר ביכולות הדיוקנאות שלי... זה קשה, וממש לא אזור הנוחות שלי- אבל מסתבר שכשמתאמנים זה עובד... אלו ציורים של 2 תינוקות אמתיים ומתוקים מאד. צוירו בעזרת עפרון רגיל, עט פיגמה FB ועט לבן. מקווה שיהיה לכם שבוע מוצלח ומאושר!

📷 [ לקווקוו קרי: לְ-קַאב - קֶעב בלעז: ליינ-ארט פעולה בה הצייר מדגיש את הקווים הרלוונטיים מה סקיצה הסופית ויוצר את הציור ה קווי הסופי . הסליק 148 ] כדי להצליח לחקות את ג’ון אמור נזדקקתי לעמוד פנים מול פנים עם הסיוט הגדול ביותר שלי. 📷 ​ נאלצתי להסתכל לאמת בעיניים ולהודות שאני והקו אויבים מרים. התרגלתי לעבוד בעיקר עם עיפרון. העיפרון הוא חבר. כלי רך וסבלני, שמתנדב לעשות כמעט את כל העבודה אם רק מוכנים להקשיב לו ולהנהן בראש בצייתנות. כל עוד אנחנו בונים את הציור באיטיות ובשכבות, היצירה פחות או יותר מקימה את עצמה. האמת היא שכמעט לא צריך אותי 📷 כשבחרתי את ואן-ג’י כסטאדי ראשון, הסתמכתי על כלי הקו הרך והצבע הבהיר בו היא משתמשת כדי שיקלו מעלי את המעבר לקו “עטי”. עט הוא בוס קשוח וקפדן וגאוותן ותאוותן ואני אעמוד על דעתי גם אם יאיימו עלי בקצה חוד עט ציפורן מורעל . הוא דורש שיכבדו אותו. הוא מצפה לתוצאות והוא רוצה אותן עכשיו. כל טעות קטנה בולטת. הסטייה הקלה ביותר הורסת את היצירה כולה. ניסיתי להעניק לעצמי קצת עידוד, להגיד לעצמי ש”יש לי את זה”, אני אצליח אם רק “אאמין בעצמי” ואימרות שפר נוספות מאותה משפחה שוטה. שלב ראשון, ה סדאדיז : 📷 מסקנות: לפעמים צריך להוריד את הראש, לחצות קווים ולחתום על הפסקת אש. גם אם מדובר באויב המושבע שלנו. מסתבר שגם “איך לצייר קו ישר” זה כישרון שאפשר ללמוד. 📷 ​ למדתי שגם אם הדבר היחיד שאתם יודעים לבצע הוא קו ישר, הציור הסופי עדיין יהיה מושך כל עוד הצורות הבסיסיות ממוקמות טוב והכי חשוב - יפה. כל אחד יכול להיות צייר, עם הכישורים שיש לו, או אין לו. ומה אתם יודעים, אולי יום אחד הקו הייחודי שלכם יהפוך לסגנון ראוי לחיקוי

[ פרופיילינג. פועל . הגדרת המאפיינים הבולטים באובייקט הנחקר לצורך יצירת התמונה שתתאר את האובייקט בקירוב המרבי. הסליק 148 .] חלק מכם אולי מכירים אותי מאי פעם, עברי הרחוק בו השתתפתי בפורום כלשהו אחר. אז ב"ה סיימתי את הגנון ועברתי לבלוג אמיתי משלי בשעה טובה ומוצלחת. אבל אי אז היו לי מספר קשיים טכניים שלימדו אותי הרבה. כשהתקבלתי במזל”ט לקהילה ההיא ידעתי שתמונת פרופיל היא חובה עבורי. משהו שיזהה אותי עם כל התגובות שלי. משהו שיודיע למבקרים ש זה אני. ישבתי ליד שולחן העבודה שלי והתחלתי למתוח קווים, למדוד זוויות, לקבוע אורכים והצלחתי להמציא לי לוגו. *פרצוף מבסוט במיוחד* בזמנו חשבתי ש סקיצה זו יצירה ראויה להערכה, לכן ניסיתי להעלות את זה: אחרי מספר נסיונות שליחה כושלים שקיבלו אחר כבוד את תגובות המערכת (האוטומטית, בטוחני); “?”, “??”, “לא ברור?!” הבנתי שיש לקחת את “הלוגו העסקי לקהילה” ברצינות. שלפתי גיליון בריסטול גדול, ישבתי לרנדר את הלוגו באופן המפורט ביותר שהצלחתי להעלות על דעתי, חתכתי את הבריסטול לחלקים כדי לסרוק אותו בסורק 4A של השכנים, ודאגתי לפתוח לו אשכול ייעודי בו ידברו רק עליו. מצוידת בכל ההכנות המקדימות האלה, ניגשתי שוב להציע את הלוגו בפני וועדת הקבלה. הפעם אמנם קיבלתי תגובה דומה לקודמות, אבל למרות הכל הלוגו התקבל והתקבע כתמונת הפרופיל שלי, וזה העיקר. אז היה היה פעם לוגו. קרו כל מיני דברים והמערכת (האוטומטית, כמובן) הסירה את הלוגו. שוב. אם זה היה אמור להיות עונש, אין מה לאמר, הרובוטים של המערכת יודעים לתת את המכה שתפגע במקום הכי רגיש. *פרצוף אומלל במיוחד* בעסקי הבלוגולוגיה תמונת פרופיל היא הכל. בלי תמונת פרופיל אני כלום. הגיגים אנונימיים נעלמים שלא מזוהים אם אף ניק. מיהרתי לטפל בפנצ’ר וניסיתי להעלות את זה: ואת זה: אולי ציור של פנים יעבור את הצנזורה? אוקי, אוקי. אני מודה. שוב התבלבלתי בין סקיצה ליצירה מוגמרת. צריך לקחת את הלוגו באמת ברצינות. תודה למערכת הערנית של הפורום ההוא שהחזירה אותי למסלול. חזרתי לשולחן העבודה בניסיון לאפיין את הדמות שלי. במקרה הזה זה היה קל כי, ובכן, מדובר בי אחרי הכל. תחילה - סיעור מוחות. התחלתי לקשקש כמה thumbnails (תמונות ממוזערות? תמונונים?) כדי לראות איזו פוזה הכי תתאים. אם תשימו לב, רוב התמונונים מורכבים מאותם קווים כלליים, כי האמת היא שהקונספט התפתח דיו בראשי כבר מהתמונון הראשון. (אני מתחילה לאהוב את המילה הזו יותר ויותר.) כבר תכננתי לרנדר את הרעיון הסופי בעיפרון אבל אז אחת מחברות הקהילה שמה, (היום חברה טובה בסליק, למזלנו המצוין) הודיעה על אתגר בו עלינו לנסות לחקות צייר כלשהו. לצייר דמות אחת בסגנון של כל אחד מהציירים. הזדמנות להעתיק ציירים אחרים באישור בלי שיקראו לי רמאי? אז השגתי לי מחשב וקניתי לי לוח.

ברוכים הבאים להדספייס שלי. לא, לא. רק נדמה לכם שבלגן כאן. כל דבר מונח במקומו, אני מבטיחה לכם. זהירות על ערימת הספרים שם משמאל. זה מעמד למר גולגולת. קפה, עוגה? תרגישו בנוח, רק אל תגעו בכלום. הכל פה די נפיץ. הבה ניגש לעניינינו, מיד כשקראתי את עמוד 77 במצולע_יונה ספיר_ושות ידעתי שאני רוצה לצייר את קרול. הבעיה: בניגוד לפעמים קודמות, לא "ראיתי" את הציור באופן מושלם בדמיוני. אי לכך, נאלצתי לעבור דרך חתחתים כדי לגלות את הקונספט. ניסיון ראשוני לפיתרון: ביליתי מספר ימים מתישים בקשקושים על דפים אקראיים. התוצאות לא היו מלבבות. קרול היה סרבן ופשוט לא הסכים לצאת. כל הפוזה לא היתה ברורה לי. גם האביזרים הנלווים לא הסכימו להתלוות כהוגן. הביגוד היה מעורפל במקרה הפחות טוב, ודל במקרה היותר גרוע. חוצמזה, העט היה ביק כדורי. אני לא סובלת עטי ביק כדוריים. קחו לכם טיפ לחיים. אם הציור לא מצליח, תמיד-תמיד תאשימו את העט. זו גישה נבונה ומקדמת מאוד. המסע אחר השראה: יצאתי לחיפושים. חיפשתי תמונות שיהיו קשורות לסיפור אותו אני רוצה לספר. כל תמונה שתפסה את מבטי, נלכדה ברשת, יובשה, גוהצה, וננעצה אחר כבוד בלוח ההשראות שלי. (צריך שם קליט יותר. סטוריבורד? תפוס. לוח רקע? מרקע?) חמושה בכוחות מחודשים וניצני רעיונות, חזרתי לשולחן העבודה. ניסוי וטעייה: ציירתי פוזות שונות תוך ניסוי סידורי תאורה שונים. (מילים גבוהות שמשמעותן הפשוטה: קשקשתי שוב ושוב על אותה דמות עד שלא ניכר היכן מתחיל האור ונגמר הצל) מחקר: בשלב זה הגעתי לכמה מסקנות חשובות מאוד: אני רוצה שקרול יחזיק ברובה Sturmgewehr 44, או במילים אחרות סטערמגעווער. כן. נסו להקליד את זה 10 פעמים מהר. וכל כך למה? כי זה גדול. כי זה חדיש. כי לקרול היה מספיק כישורים כדי להצליח להתחמק מהצבא הגרמני כשבידיו הרובה הקטלני ביותר שלהם, על אף משקלו שלו הקל, ומשקל הרובה הכבד. המפולפלים שביניכם יטענו: אל"ף, ייתכן וקרול כלל לא היה באזור בזמן שהגרמנים שחררו את הנשק הזה לצבאותיהם. בי"ת, הרובה הזה הוא פשוט רוס"ר בלשון עמנו. ובכן, לטרחנים כאלה אענה: אל"ף, לא מצוין כלל תאריך מדויק בו קרול הועבר מאזור המלחמה אל רוסיה. היות שלא תוכלו להוכיח שהוא לא היה שם אני לוקחת על עצמי לנופף ברשיון הציורי שלי. בי"ת, אני יודעת. אני פשוט אוהבת לסבך אתכם במילים גרמניות מחניקות. -סוף מסקנות חשובות מאוד- הביצוע הפעם אני גאה לציין את העובדה שהשתמשתי בעיפרון 2B בלבד. היו מעורבים בסיפור עוד אי אלו כלים שוליים, אבל בגדול -- 2B עשה את העבודה. בחרתי בדמות הרצויה והתחלתי ליצור את הסקיצה הראשונית. בשלב זה אני משתמשת בצורות בסיסיות וקווים פשוטים בלבד. על הילד להיראות רזה ומצומק בהתאם לתנאי חייו בספר. מלבד זאת, אני יכולה להניח איזשהו עיכוב התפתחותי במבנה הגוף, כפי שעולה מתמונות של ניצולי אותה תקופה. אי לכך גופו בעל מבנה קטן יותר. רינדור: השתדלתי שהעור ייצמד לגוגולת כדי להדגיש את הרזון של הדמות. בעיני התוצאה נראית תלת ממדית באופן מודגש, כאשר ה"מצלמה" מכוונת לחלקו העליון של הגוף, והמיקוד המצומצם מקטין את שאר החלקים. נקודות לעצמי: במבט לאחור היה עלי להקטין את הגובה של הגולגולת כדי להשאיר את הרושם של פנים צעירות. באופן כללי הדמות יצאה מעט בוגרת מדי, לעומת הגוף הקטן. ייתכן שזה סביר אם נקח בחשבון שמודגש בספר כמה הוא בוגר לגילו, אבל זו לא התוצאה אליה התכוונתי לכתחילה, וכדאי לזכור את זה להבא. לפי לדעתי עיקר התקלות התמקדו ברובה עצמו, אשר אלא אם הוא מורכב מחומר גמיש חוצני כלשהו, המבנה שלו כלל לא הגיוני, ולא מסודר לפי פרספקטיבה מוכרת כלשהי. רושמת לי: להתאמן על ציור אקדחים ורובים.:p לסיכום, אני מרוצה מאוד מהתוצאה ושמחה להיווכח בשיפורים מהציור הקודם שלי. אני מתרגשת כבר לנסות את התובנות שלמדתי על הציור הבא. הישארו איתנו 😉